הכותרת קצת מהממת אפילו אותי. הייתי משוכנעת שאישאר במשבצת הבלוגרית והנון יוטיוברית עד קץ חיי (או משהו קצת פחות דרמטי).
אני אוהבת יוטיוב, עד מאוד, אבל איכשהו, תמיד הרגשתי שזו פלטפורמה שלא מתאימה לי. לא יכולתי לדמיין את עצמי יושבת מול המצלמה ומדברת - ולמרות שאיני טכנופובית, אני מודה בפה מלא שהרעיון לערוך סרטונים די הרתיע אותי.
אני לא יודעת מה גרם לי לזרוק את עצמי פתאום למים העמוקים. זו הייתה החלטה ממש רגעית וציוד מתאים לא היה לי, מה שכנראה קיצר את חיי כשזה הגיע לשלב העריכה, אבל הייתה בזה תחושה חדשה ולא מוכרת, שזה תמיד מפחיד אבל גם נעים. תחום חדש להתמצא בו ולהיות טובה בו, דרך חדשה ליצור תוכן, אפשרויות חדשות לגלות.
אז בינתיים החלטתי לא להחליט, הרי כבר אמרתי שהצהרות זה לא הקטע שלי. יצרתי את הסרטון הזה בתור כלי עזר משלים, דרך נוספת לבטא את עצמי, ערוץ נוסף ליצור בו תוכן ונהניתי מזה. האם אתמיד בזה? האם אהפוך ליוטיוברית מן המניין במקביל לבלוגינג? האישיות הכפייתית שלי שמסרבת לפרוש מאוד רוצה לומר שכן, אבל אני אומרת - נחיה ונראה. מוזמנות להצטרף לערוץולגלות יחד איתי.
עד אז, אני משאירה אתכן עם לוק סתווי, עם גמדה פלאפית ועם כל הנצנוצים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, בין אם אני שוחה במים הרדודים האהובים ובין אם אני קופצת ראש לעמוקים.
אני לובשת: סריג - קאלה/ חצאית/ ביאנתיקה/ מגפיים: אסוס/ שרשרת: שלומית אופיר/ כובע: אלדו/ כוס קפה: רוקגלאם