בשלב די מאוחר הבנתי שאני רוצה - סליחה, נחוץ לי מעיל פלאפי ופרוותי בחיי. כמה שיותר מוגזם ומופרך - כך טוב יותר.
כצפוי עליתי על רכבת הטרנדים בתחנה אחת לפני אחרונה כי החורף כבר עשה סימנים של מי שממהר לעזוב את המסיבה מוקדם מדי ולפנות את מקומו לטובת הקיץ הטרחני.
למרות כל ימי השרב שניסו למרות לי שהגיע הזמן לשחרר - אני הייתי בשלי - צ ר י כ ה מעיל פלאפי גדול.
חככתי בדעתי האם להזמין אותו מראש באסוס כדי שאוכל לנחות בברלין עם הופעה שממנה לא ניתן להתעלם (סיריאסלי, אפילו אם ממש מתעקשים) אבל החלטתי שאין הגיון לעשות שופינג טרום נסיעה כשכל הטוב של הגויים ממתין לי במרחק טיסה אחת.
אז התאפקתי. ואז התאפקתי עוד קצת וכל המאמצים שלי לאתר מעיל פלאפי בדיוק כפי שרציתי עלו בתוהו.
הגרמנים כבר מיצו את החורף מסתבר, בדיוק כפי שאני מתעבת את הקיץ האומלל ולכן הם כבר ניקו את כל המדפים לטובת בגדי אביב רכים ונעימים למרות שיום חמים אצלם כרגע עדיין נושק ל-7 מעלות.
בשלב מסוים כבר השלמתי עם טעם התבוסה והבנתי שהחורף לא יהיה לי מעיל פלאפי וניאלץ להמתין לחורף הבא ולכל הטרנדים החולפים שבטח איזכר בהם רגע מאוחר יותר.
אלא שאז ביום האחרון לנסיעה, זיהיתי קצה של שרוול פלאפי, קורא בשמי, בין מדפי הסייל ב-H&M.
צווחתי לנתן "חכה!"ורצתי אל עבר המעיל כדי להושיע אותו מכל הג'אנק הפוליאסטרי שבו הוא היה מוקף.
מדדתי אותו והיה לי ברור שהוא האחד. 30 יורו של אושר, לו המתנתי כל כך הרבה. כעשרה ימים לפחות.
ללא שום סנטימנטים, את המעיל שהיה עליי - שהיה כמובן לא פלאפי בעליל, דחסתי לתוך השקית ואת המעיל החדש לבשתי בגאווה.
מתיירת בינונית וסבירה, הרגשתי לפתע אוליגרכית ועם הפאסון הזה יצאתי מהקניון.
שוב נרשם לו ניצחון מרשים על אדמת גרמניה. ניצחון המעיל הפרוותי.
אני לובשת: מעיל - H&M, מכנסיים - מנגו, סריג - איביי, נעליים - אולסטאר, כובע - עדיקה, תיק וצעיף - אסוס