בקהילה שממנה באתי, יום האישה תמיד היה ביג דיל. זה היה יום שבו נשים מברכות זו את זו על עצם היותן נשים: פרחים נשלחים, כרטיסי ברכה נכתבים וכל הג'אז הזה.
ככל שהשנים חולפות, גם הגישה שלי כלפי יום האישה, נשיות באופן כללי ופמיניזם - משתנה. כמו כל התאריכים הסימבוליים בלוח השנה, אני לגמרי חושבת שהאופן שבו אנו מתייחסים אליהם היא שקובעת את מידת ההצדקה שלהם.
עבורי זו הזדמנות לשאול מה זה אומר להיות אישה בשנת 2016 ולבחון את הזהות שלי באופן כללי. בכל שנה שחולפת, אני מחבבת את הזהות הזו קצת יותר ומרגישה קצת יותר במקומי: כאישה, כאדם.
חברתי לשלומית אופיר, אחת המעצבות האהובות עליי בארץ - כדי ליצור משפט מנטרה שייחרט על גבי צמיד שיימכר באתר ובחנויות - יחד עם עוד נשים מוכשרות שבחרו כל אחת את המשפט שלה. מדובר בפרויקט מיוחד לכבוד יום האישה ו-20% מההכנסות של כל צמיד הן קודש לעמותת החצר הנשית (עמותה הפועלת על ערכים של צדק ושוויון חברתי), מטרה מבורכת מאין כמותה.
בחרתי במשפט Today is the day, שהוא גם המשפט שמלווה את אחד הקעקועים האהובים עליי והמנטרה האישית שלי. לחיות כל יום כאילו זה היה ה-יום, לא משנה האם התאריך מצביע על ה-8 במרץ או כל תאריך רנדומלי אחר. לגרום לכל יום להיות משמעותי יותר מקודמו, זו משמעות הקיום שלי ואני חושבת שזו גם משמעות הקיום של נשים בימינו.
בכל יום אנו עושות ומספיקות כל כך הרבה דברים, לכל יום אנו יוצקות כל כך הרבה משמעות ותוכן - כל יום שונה מקודמו ומזה שמגיע אחריו ובמובן הזה - כל יום הוא בהחלט היום.
אם אהבתן את הצמיד ותרצו גם להשקיע במטרה חשובה, מוזמנות להקליק כאן.